סדרת המטות

הזיקה של המטות ליסוד האש מסבירה הרבה מן האופי של הסדרה. אש היא חיה. היא אינה עומדת במקום, היא משנה את מה שהיא נוגעת בו, והיא זקוקה להזנה כדי להמשיך לבעור.

כאשר האש מאוזנת היא מביאה חום, אור, אומץ, יצירתיות, מיניות, כריזמה והתלהבות. היא מאפשרת לאדם לצאת מן הפסיביות ולהשפיע על המציאות.

אבל לאש יש גם צד אחר. היא יכולה להיות חסרת סבלנות, תוקפנית, אימפולסיבית או מכלה. אדם יכול להיות מלא השראה ובאותו זמן להתפזר לעשרה כיוונים. הוא יכול להיות אמיץ ולהפוך לפזיז, כריזמטי ולהפוך לדומיננטי, מחויב ולהגיע עד שחיקה.

לכן המטות אינם רק סדרה של פעולה. הם עוסקים במערכת היחסים שלנו עם הכוח שמניע את הפעולה.

בקלפי Rider–Waite–Smith המטות אינם נראים כמקלות מתים. לעיתים אפשר לראות עליהם עלים וניצנים, כאילו גם לאחר שנחתכו מן העץ נותרה בהם חיוּת.

המטה הוא כלי שאפשר להחזיק ביד ולכוון, אבל מקורו עדיין בחיים עצמם. הוא עשוי להפוך לתמיכה, לסמל של סמכות ואפילו לכלי במאבק — ובו בזמן הוא נושא בתוכו אפשרות של צמיחה.

אפשר לראות בכך דימוי לרצון האנושי. הרצון כשלעצמו אינו טוב או רע. השאלה היא מה אנחנו עושים איתו: האם הוא מוביל ליצירה, האם אנחנו נאחזים בו כדי להגן על עצמנו, האם אנחנו משתמשים בו כדי להתחרות, והאם הוא נותן לנו כוח או שבשלב מסוים אנחנו אלה שמתחילים לשאת את משקלו.

אחד המאפיינים החשובים של הסדרה הוא שהיא אינה עוסקת רק במה שאנחנו עושים, אלא במה שגורם לנו לרצות לעשות אותו. יש הבדל בין פעולה שנובעת מחובה לבין פעולה שיש מאחוריה אש פנימית.

המטות יכולים להופיע כאשר אדם מרגיש שמשהו בתוכו מתעורר: רעיון חדש, פרויקט, משיכה, רצון לשינוי, צורך להוכיח את עצמו, שאיפה לגדול או תחושה שהוא כבר אינו יכול להישאר במקום שבו הוא נמצא.

לכן זו סדרה שמופיעה הרבה סביב תקופות מעבר. לא תמיד משום שהמציאות כבר השתנתה, אלא משום שהאדם עצמו התחיל לנוע מבפנים.

כשמדברים על המטות ועל יצירתיות קל לחשוב מיד על ציור, מוזיקה או כתיבה, אבל כוח היצירה רחב הרבה יותר.

גם הקמת עסק היא יצירה. שינוי מסלול מקצועי הוא יצירה. כניסה למערכת יחסים היא יצירה של מציאות משותפת חדשה. אפילו החלטה להציב גבול שלא היה שם קודם היא פעולה יצירתית.

במובן הזה, המטות קשורים לכוח שמאפשר לנו לקחת משהו שעוד אינו קיים ולהתחיל לתת לו צורה. זו גם הסיבה שהם קשורים כל כך ליוזמה וליזמות: הם פחות שואלים האם הכול מוכן, ויותר האם יש מספיק אש כדי להתחיל.

יסוד האש קשור גם לתשוקה ולמיניות, אך לא רק במובן הארוטי הצר. אותו כוח שיכול להופיע כמשיכה מינית יכול להופיע גם כרעב לחיים, סקרנות, יצירתיות, שאפתנות או צורך חזק לבטא את עצמנו.

כאשר המטות מופיעים בהקשר זוגי, הם יכולים לספר על כימיה חזקה, התלהבות, פלרטוט, משיכה ותחושת חיות. אבל אש לבדה אינה מבטיחה עומק רגשי או יציבות. קשר יכול לבעור בעוצמה ולהיעלם באותה מהירות שבה התחיל.

לכן בקריאה זוגית חשוב לראות מה נמצא לצד המטות. גביעים יכולים להוסיף עומק רגשי, מטבעות יציבות ומחויבות, וחרבות בהירות, תקשורת ולעיתים גם חיכוך.

האש קשורה גם לזהות שלנו. כאשר אדם יוצר משהו, מוביל, מתחרה או מבקש להצליח, עולה באופן טבעי השאלה כיצד הוא רואה את עצמו וכיצד הוא רוצה שיראו אותו.

מכאן מגיע הקשר של המטות לביטחון עצמי, למעמד, להכרה ולהנהגה. בצד הבריא, האדם מכיר בכוח שלו ואינו חושש להשתמש בו; הוא מסוגל להוביל מבלי למחוק אחרים.

בצל, אותו כוח יכול להפוך לצורך מתמיד לנצח, להיות ראשון, לקבל הכרה או להוכיח ערך. זו אחת הסיבות שקלפי מטות יכולים לפעמים לתאר גם מאבקי כוח: כאשר כמה רצונות חזקים פועלים באותו מרחב, לא תמיד קל להם להתקיים זה לצד זה.

בעבודה ובקריירה המטות עוסקים פחות בביטחון הכלכלי עצמו ויותר במה שמניע אותנו מקצועית. הם יכולים להראות יוזמה, פרויקט חדש, קידום, מנהיגות, שאפתנות, רעיון שדורש אומץ או תקופה שבה יש רצון חזק להתרחב.

אבל הם יכולים גם להראות את הצד השני של עשייה אינטנסיבית: תחרות, לחץ, הצפה ושחיקה. לפעמים אדם אינו עייף מפני שאין לו אנרגיה, אלא מפני שהוא משתמש ביותר מדי ממנה במשך זמן רב מדי.

לכן בקריאה מקצועית המטות יכולים להעלות שאלה עמוקה יותר מאשר האם אצליח: האם הדרך שבה אני פועל מאפשרת לי להמשיך לאורך זמן?

ריבוי מטות מספר בדרך כלל שהנושא טעון באנרגיה. יש בו תנועה, תשוקה, רצון, יצירתיות או מאבק. משהו אינו נשאר אדיש.

אבל כמות גדולה של אש אינה בהכרח דבר חיובי. היא יכולה להצביע גם על מצב שבו הכול מתרחש מהר מדי, שבו אנשים מגיבים לפני שהם מקשיבים, או שבו יש הרבה יוזמה ומעט עיגון.

המשמעות מתבהרת כאשר מסתכלים על שאר הקלפים. ריבוי מטות לצד מטבעות יכול להראות שאנרגיה מקבלת צורה מעשית. לצד גביעים היא עשויה להראות שילוב בין תשוקה לרגש. לצד חרבות היא יכולה ליצור חדות, אבל גם הרבה מתח ותגובה מהירה.

גם היעדר של יסוד מתוך פריסה יכול להיות משמעותי. מעט מאוד מטות יכולים להצביע על ירידה במוטיבציה, חוסר יוזמה או תחושה שאין כרגע אש פנימית שמניעה את האדם.

אבל לפעמים ההיעדר הוא דווקא נכון לתקופה. לא כל מצב דורש עוד פעולה. יש תקופות שבהן האדם צריך לעבד רגש, להבין משהו, לנוח או לבנות בסיס לפני שהוא שוב דוחף קדימה.

במקרה כזה היעדר מטות אינו בהכרח חולשה — הוא יכול לומר שהחיים מבקשים כרגע סוג אחר של תנועה.

קלפי החצר מבטאים את יסוד האש דרך אופי והתנהלות. אפשר לראות בהם דרכים שונות שבהן אדם פוגש את התשוקה, הביטחון, היוזמה והמנהיגות שבתוכו.

בחלקם האש עדיין סקרנית ומחפשת חוויה, בחלקם היא מהירה ונועזת, ובבשלותה היא יכולה להפוך לנוכחות כריזמטית או לחזון שמסוגל להוביל אחרים.

לכן כאשר דמות מסדרת המטות מופיעה בקריאה, השאלה אינה בהכרח רק מי האדם הזה, אלא איזה סוג של אש הוא מביא למצב.

המטה אינו שייך רק לארקנה הקטנה. הוא מופיע בצורות שונות גם בכמה מקלפי הארקנה הגדולה, ושם הוא מקבל לעיתים משמעות רחבה יותר: לא רק אנרגיה של עשייה, אלא כוח שמכוון את הדרך.

חשוב להבחין שלא כל מקל, שרביט או מטה בארקנה הגדולה הוא בהכרח מטה במובן של סדרת המטות. ובכל זאת, החזרה של הסמל מאפשרת לראות כיצד כוח, רצון, סמכות וכיוון מקבלים צורה שונה לאורך המסע.

מעניין לעקוב אחרי הדרך שעובר סמל המטה לאורך הארקנה הגדולה. אצל השוטה הוא כמעט מטען שהולך עם האדם בדרך. אצל הקוסם הוא כלי שממקד כוח. אצל הקיסר והכהן הגדול הוא הופך לסמל של סמכות. אצל המרכבה הוא מסמל שליטה בכיוון. אצל הנזיר הוא נעשה תמיכה. ובסוף, בעולם, הוא כבר חלק טבעי מן התנועה.

כך אפשר לראות במטה לא רק סמל של יסוד האש, אלא גם סמל להתפתחות מערכת היחסים של האדם עם הרצון שלו. בתחילת הדרך הרצון מניע אותנו. בהמשך אנחנו לומדים לכוון אותו. ולבסוף, אם התהליך מבשיל, אין עוד צורך להילחם בו או להוכיח אותו — הוא הופך לחלק טבעי ממי שאנחנו.

המטות מלמדים אותנו שלא די בכך שיש לנו אנרגיה. אנרגיה זקוקה לכיוון. תשוקה בלי כיוון יכולה להתפזר, כוח בלי מודעות יכול להפוך למאבק, ושאפתנות בלי גבולות יכולה להפוך לשחיקה.

אבל כאשר האש מקבלת מקום נכון היא הופכת לאחד הכוחות החשובים ביותר שיש לנו: היכולת לקחת רצון פנימי ולהפוך אותו לתנועה בעולם.

סדרת המטות מזכירה שהחיים אינם נבנים רק מתוך מחשבה, רגש או ביטחון. לפעמים צריך גם את הרגע שבו משהו נדלק בתוכנו ואומר: הגיע הזמן לזוז.