עץ החיים בטארוט

כל מי שלומד טארוט מגיע בשלב מסוים לשאלה הפשוטה ביותר: למה? למה חמש חרבות הוא קלף של תבוסה ולא של ניצחון? למה שמונה מטבעות מראה בעל מלאכה ולא אוצר? למה הגביעים של שבעה גביעים נמצאים בענן? התשובה הרגילה היא "ככה זה במסורת". אבל מאחורי המסורת יש מערכת, והמערכת הזאת ניתנת להסבר.

בסוף המאה ה־19 נטל מסדר שחר הזהב חפיסה שהייתה עד אז משחק קלפים איטלקי עם מסורת ניבוי, וחיבר אותה לעץ החיים הקבלי: 22 קלפי הארקנה הגדולה ל־22 האותיות העבריות ולנתיבי העץ, קלפי המספר לעשר הספירות, ארבע הסדרות לארבעת היסודות, ו־36 קלפי המספר מ־2 עד 10 ל־36 הדקאנים של גלגל המזלות. המסמך הפנימי שבו נכתבה המערכת נקרא Book T. עשור מאוחר יותר ציירה פמלה קולמן סמית, חברת המסדר, את החפיסה שאנחנו קוראים בה היום — ובקלפים שלה המערכת הזאת הפכה לתמונות.

במאמר הזה נעבור על המערכת שכבה אחר שכבה. חשוב לשמור לאורך כל הדרך על הבחנה אחת: מה שכתוב ב־Book T הוא ההתאמה של שחר הזהב; מה שנראה בקלף הוא הפרשנות החזותית של סמית, שלפעמים ממחישה את ההתאמה בדיוק, ולפעמים מוסיפה לה משהו משלה. את הרקע ההיסטורי למסדר עצמו כתבנו כבר במבוא לקלפי הטארוט, ואת מקומה של השכבה הזאת בין שאר שכבות הקריאה באיך קוראים קלף טארוט לעומק. כאן אנחנו נכנסים אל המערכת עצמה.

עץ החיים בקצרה

עץ החיים הוא תרשים של עשר ספירות — עשר תחנות של השתלשלות מהאין־סוף אל העולם הגשמי — ושל 22 נתיבים שמחברים ביניהן. הספירות ממוספרות מ־1, כתר, ועד 10, מלכות. הנתיבים, לפי המסורת שעליה נשען שחר הזהב, הם 22 אותיות האלף־בית: כל אות היא קו שמחבר שתי ספירות.

האיור שמלווה את המאמר מראה את העץ כפי ששחר הזהב קרא אותו: עשר הספירות ממוספרות, ועל כל אחד מ־22 הנתיבים האות וקלף הארקנה הגדולה שיושב עליו. כדאי להחזיק אותו פתוח לאורך הקריאה, כי כל מה שבא בהמשך הוא קריאה של האיור הזה.

לזה מצטרפת חלוקה נוספת: ארבעה עולמות — אצילות, בריאה, יצירה ועשייה — שבכל אחד מהם עץ שלם. במונחי הטארוט: עשר ספירות כפול ארבעה עולמות הם ארבעים קלפי המספר, מהאס ועד העשר, בארבע סדרות. ו־22 נתיבים הם 22 קלפי הארקנה הגדולה. ארבע דרגות החצר, שנוסיף בהמשך, סוגרות את 78.

שלושה עמודים, ברק ונחש

העץ עומד על שלושה עמודים. בצד ימין של האיור עמוד החסד: חוכמה, חסד, נצח. בצד שמאל עמוד הדין: בינה, גבורה, הוד. ובאמצע עמוד האיזון: כתר, תפארת, יסוד, מלכות. כל ספירה בעמוד צד היא כוח שנוטה לכיוון אחד, וכל ספירה בעמוד האמצעי היא נקודת איזון ביניהם. קלפי הארקנה הגדולה שיושבים על העמוד האמצעי — הכוהנת הגדולה, מיזוג והעולם — הם קלפי המעבר בין הרבדים; שלושת הנתיבים האופקיים שחוצים בין העמודים — הקיסרית, כוח והמגדל — הם קלפי המפגש בין חסד לדין: איחוד, ריסון, שבירה.

שני קווים עוברים על העץ בשני כיוונים. הברק — "החרב המתהפכת" — יורד מכתר למלכות דרך הספירות לפי סדרן, 1 עד 10. זה הסדר של קלפי המספר: מהאס אל העשר, מן הפוטנציאל אל ההתגשמות. הנחש עולה בכיוון ההפוך, ממלכות לכתר, אבל לא דרך הספירות אלא דרך 22 הנתיבים. וזה, כפי שנראה בהמשך, מסע השוטה קרוא לאחור.

עוד פרט שכדאי לדעת: יש יותר מציור אחד של העץ. העץ שבאיור ובמאמר הזה הוא בציור שפרסם אתנסיוס קירכר ב־1652, וזה הציור ששחר הזהב אימץ. בעץ של האר״י, שנפוץ בקבלה היהודית, הנתיבים מסודרים אחרת — מלכות, למשל, מחוברת רק ליסוד — ולכן אותן 22 אותיות יושבות שם על קווים אחרים. כשמדברים על "הנתיב של הקיסרית", מדברים על העץ של קירכר.

זו לא הקבלה היהודית כפי שנלמדה בצפת. זו הקבלה ההרמטית — קריאה מערבית, נוצרית ואוקולטית של המקורות היהודיים, ששחר הזהב ירש מאליפס לוי ומקודמיו ושכלל. ההבחנה חשובה, ואנחנו חוזרים אליה בהמשך.

הארקנה הגדולה: 22 אותיות, 22 נתיבים

ספר יצירה, הטקסט הקבלי המוקדם ביותר, מחלק את 22 האותיות לשלוש משפחות: שלוש אימות — א, מ, ש — שכנגד שלושת היסודות אוויר, מים ואש; שבע כפולות — ב, ג, ד, כ, פ, ר, ת — שכנגד שבעת כוכבי הלכת הקלאסיים; ושתים עשרה פשוטות — שאר האותיות — שכנגד שנים עשר המזלות. שחר הזהב הניח את 22 קלפי הארקנה הגדולה על 22 האותיות לפי סדר האלף־בית, החל מהשוטה, וכל קלף ירש מהאות שלו את היסוד, הכוכב או המזל שלה.

זה המקור לשיוך האסטרולוגי שמופיע היום בעמוד של כל קלף בארקנה הגדולה, ולאות שמופיעה שם לצידו. הנה המפה במלואה:

0 · השוטה — א (אל״ף) · אוויר · הנתיב מכתר לחוכמה. הנשימה שלפני המילה הראשונה. לעמוד הקלף

I · הקוסם — ב (בי״ת) · כוכב חמה · הנתיב מכתר לבינה. הבית, המקום שבו המחשבה מקבלת כלים. לעמוד הקלף

II · הכוהנת הגדולה — ג (גימ״ל) · ירח · הנתיב מכתר לתפארת. הגמל שחוצה את המדבר בין שני העמודים. לעמוד הקלף

III · הקיסרית — ד (דל״ת) · נוגה · הנתיב מחוכמה לבינה. הדלת שדרכה החיים נכנסים לעולם. לעמוד הקלף

IV · הקיסר — ה (ה״א) · טלה · הנתיב מחוכמה לתפארת. החלון, הראייה, הסמכות שרואה. לעמוד הקלף

V · הכהן הגדול — ו (וי״ו) · שור · הנתיב מחוכמה לחסד. הוו שמחבר שמיים וארץ, המסורת שמעבירה. לעמוד הקלף

VI · הנאהבים — ז (זי״ן) · תאומים · הנתיב מבינה לתפארת. החרב שמפרידה ומאפשרת בחירה. לעמוד הקלף

VII · המרכבה — ח (חי״ת) · סרטן · הנתיב מבינה לגבורה. הגדר, השריון, המסגרת שמאפשרת תנועה. לעמוד הקלף

VIII · כוח — ט (טי״ת) · אריה · הנתיב מחסד לגבורה. הנחש המפותל, הכוח שנכבש ברכות. לעמוד הקלף

IX · הנזיר — י (יו״ד) · בתולה · הנתיב מחסד לתפארת. היד, הנקודה הקטנה שממנה הכול מתחיל. לעמוד הקלף

X · גלגל המזל — כ (כ״ף) · צדק · הנתיב מחסד לנצח. כף היד הפתוחה, מה שמתקבל ומה שניתן. לעמוד הקלף

XI · צדק — ל (למ״ד) · מאזניים · הנתיב מגבורה לתפארת. המלמד, האות הגבוהה שמלמדת מידה. לעמוד הקלף

XII · האיש התלוי — מ (מ״ם) · מים · הנתיב מגבורה להוד. המים שבהם ההפוך נראה נכון. לעמוד הקלף

XIII · מוות — נ (נו״ן) · עקרב · הנתיב מתפארת לנצח. הדג ששוחה מתחת לפני השטח, החיים שממשיכים אחרי הסוף. לעמוד הקלף

XIV · מיזוג — ס (סמ״ך) · קשת · הנתיב מתפארת ליסוד. הסומך, התמיכה, הזרימה בין שני כלים. לעמוד הקלף

XV · השטן — ע (עי״ן) · גדי · הנתיב מתפארת להוד. העין שרואה רק את החומר. לעמוד הקלף

XVI · המגדל — פ (פ״א) · מאדים · הנתיב מנצח להוד. הפה שממנו יוצאת המילה ששוברת. לעמוד הקלף

XVII · הכוכב — צ (צד״י) · דלי · הנתיב מנצח ליסוד. החכה, הצדיק, מה שנמשך מהמים. לעמוד הקלף

XVIII · הירח — ק (קו״ף) · דגים · הנתיב מנצח למלכות. העורף, החלק שמאחור, מה שלא רואים ישירות. לעמוד הקלף

XIX · השמש — ר (רי״ש) · שמש · הנתיב מהוד ליסוד. הראש, ההתחלה שרואים בבירור. לעמוד הקלף

XX · יום הדין — ש (שי״ן) · אש · הנתיב מהוד למלכות. השן, האש שמכלה ומחדשת. לעמוד הקלף

XXI · העולם — ת (תי״ו) · שבתאי / אדמה · הנתיב מיסוד למלכות. התו, החתימה, הסימן שמשלים. לעמוד הקלף

מה רואים בציור: הרמזים של סמית להתאמות

מאחר שווייט לא הרשה לכתוב את ההתאמות, סמית ציירה אותן. ברגע שיודעים מה לחפש, המזלות והכוכבים מופיעים בקלפים בגלוי. ראשי האיילים על כס הקיסר הם טלה. שני האנשים בנאהבים הם תאומים. האריה בכוח הוא אריה. המאזניים בצדק הם מאזניים. קרני העז של השטן הן גדי. האישה שמוזגת מים בכוכב היא שואבת המים של דלי. ושני הסהרונים על כתפי המרכבה הם הירח, הכוכב ששולט בסרטן. לא כל התאמה מצוירת — לבתולה של הנזיר או לדגים של הירח אין סימן גלוי — אבל מספיק מהן מצוירות כדי שיהיה ברור שסמית ידעה בדיוק מה היא מציירת.

ויש דבר אחד שכתוב במפורש: על גלגל המזל מופיעות ארבע אותיות שם ההוויה, י־ה־ו־ה, לצד האותיות הלטיניות T-A-R-O, שנקראות במעגל גם ROTA, גלגל, וגם TORA. ארבע האותיות הן ארבעת העולמות, ובארבע פינות הקלף ארבע החיות — שור, אריה, נשר ואדם — ארבעת המזלות הקבועים, שור, אריה, עקרב ודלי, וארבע הסדרות. הקלף היחיד שבו המערכת נכתבת באותיות הוא הקלף שמסמל את המערכת כולה.

הקלף כנתיב: מאיזו ספירה לאיזו ספירה

השורה האחרונה בכל פסקה שלמעלה היא החשובה ביותר, ובדרך כלל מדלגים עליה. קלף בארקנה הגדולה אינו צף לבדו; יש לו כתובת על העץ, ויש לו שני קצוות. הוא הכוח שנע בין שתי ספירות, ולכן אפשר ללמוד עליו גם ממה שנמצא בשני קצותיו. שלוש דוגמאות.

הקיסרית — ד, נוגה — יושבת על הנתיב שבין חוכמה לבינה, בין 2 ל־3. חוכמה היא הכוח הראשוני, הדחף שעדיין אינו מובחן; בינה נותנת לכוח הזה צורה, גבול ומבנה. וביניהן הקיסרית: פוריות ויצירה, היכולת לקחת פוטנציאל ולהביא אותו למצב שבו הוא יכול לקבל צורה. זו משמעות שאינה נובעת רק מהציור של האישה בשדה החיטה, ולא רק מנוגה, אלא מהמיקום של הקלף על העץ.

הכוהנת הגדולה — ג, ירח — יושבת על הנתיב הארוך שחוצה את מרכז העץ ומחבר את כתר לתפארת, את המקור העליון למרכז של העצמי. הנתיב הזה עובר דרך המקום הריק שבין חוכמה לבינה, התהום שהקבלה קוראת לה דעת. וזה נותן לסמליות של הכוהנת עומק שהציור לבדו אינו נותן: תיווך בין גלוי לנסתר, מעבר בין רבדים, ידע שאינו מגיע דרך השכל. הצעיף שמאחוריה בקלף של סמית הוא בדיוק המסך הזה.

המגדל — פ, מאדים — יושב על הנתיב האופקי שבין נצח להוד, בין 7 ל־8. נצח היא תשוקה, רגש ודחף; הוד היא שכל, סדר, מבנה והמשגה. וביניהם: ברק, ומבנה שנשבר. אפשר לקרוא את המגדל כעימות חריף בין מה שאנחנו רוצים ומרגישים ובין המבנה המחשבתי שבאמצעותו ניסינו לארגן את המציאות. זו לא הדרך היחידה לקרוא את המגדל, אבל היא מראה מה קורה כשקוראים קלף בתוך העץ ולא כקלף מבודד.

לא כולם מסכימים על הטבלה

הטבלה שלמעלה היא של שחר הזהב, וכך היא מופיעה בעמודי הקלפים באתר. אבל היא לא היחידה. אליפס לוי, שקדם למסדר, הניח את הקוסם על א ואת השוטה על ש, האות ה־21. אליסטר קראולי, שיצא מן המסדר, החליף בחפיסת Thoth את האותיות של הקיסר והכוכב — ה ו־צ — בעקבות שורה בספר החוק שלו. ויש מסורות צרפתיות ששומרות על סדר שבו כוח הוא 11 וצדק 8, מה שמזיז את שתי האותיות שלהם.

לכן כשמשתמשים באותיות, הכלל הראשון הוא לדעת באיזו שיטה עובדים. הטבלאות אינן ניתנות לערבוב: אות שנלקחה משיטה אחת ומזל שנלקח מאחרת יסתרו זה את זה.

מאיפה הגיעה ההתאמה: מספר יצירה ועד Book T

ההתאמה בין הקלפים לאותיות לא נולדה ביום אחד, וכדאי לדעת את התחנות, כי כל תחנה השאירה סימן בקלפים.

ספר יצירה (בין המאה השנייה לשישית לספירה) הוא המקור לשלוש המשפחות: שלוש אימות, שבע כפולות ושתים עשרה פשוטות, וכל אות עם היסוד, כוכב הלכת או המזל שלה. אין בו טארוט, כמובן, אבל כל השיוך האסטרולוגי של הארקנה הגדולה יוצא ממנו.

אתנסיוס קירכר, ישועי גרמני, פרסם ב־1652 את ציור העץ עם 22 הנתיבים המסודרים כפי שהם באיור שלנו. אנטואן קור דה ז׳בלן טען ב־1781 שהטארוט הוא ספר מצרי עתיק, ועם הטענה הזאת נולד הטארוט האזוטרי. אליפס לוי היה הראשון, ב־1856, שכתב במפורש: 22 קלפי הארקנה הגדולה הם 22 האותיות. הוא הניח את הקוסם על א ואת השוטה על ש, לפני העולם.

כתבי הצופן של שחר הזהב (1887), המסמכים שעליהם נוסד המסדר, הזיזו את השוטה לראש הרשימה ונתנו לו את א, ובכך הזיזו כל קלף באות אחת ביחס ללוי. הם גם החליפו את מקומם של כוח וצדק — כוח ל־8, צדק ל־11 — כדי שאריה יגיע לפני מאזניים כמו בגלגל המזלות. Book T, שכתב מאת׳רס לחברי המסדר בשנות ה־90 של המאה ה־19, השלים את המערכת: הספירות לקלפי המספר, הדקאנים ל־36 הקלפים מ־2 עד 10, התארים, והתיאורים שציטטנו.

ארתור אדוארד ווייט ופמלה קולמן סמית, שניהם חברי המסדר, פרסמו את החפיסה ב־1909. ווייט היה מחויב בשבועת סודיות, ובספרו "המפתח הציורי לטארוט" (1910) הוא כותב במפורש שאינו מתכוון לחשוף את ההתאמות. לכן ההתאמות בחפיסה מוסתרות, לא כתובות: הן בתמונות, לא במילים. אליסטר קראולי פרסם ב־1944 את "ספר תות", עם רוב המערכת גלויה, ועם שינוי אחד שנעשה מפורסם, החלפת האותיות בין הקיסר לכוכב. וכך הגיעו הדברים אלינו: המבנה מ־Book T, התמונות מסמית, והמילים מקראולי.

הארקנה הקטנה: עשר ספירות בארבעה עולמות

כאן המערכת הופכת ממפה של סמלים להסבר של משמעויות, וכאן גם נמצא ההבדל העקרוני בין שני חלקי החפיסה: הארקנה הגדולה יושבת על הנתיבים, הארקנה הקטנה יושבת על הספירות עצמן. קלף מספר אינו תנועה בין שני מקומות; הוא המקום. וכל קלף מספר נבנה משתי תשובות: המספר אומר איזו ספירה, הסדרה אומרת באיזה עולם.

עשר הספירות ועשרת המספרים

אס — כתר. למספר 1 בנומרולוגיה · המקור, הפוטנציאל הראשוני של היסוד, לפני שקיבל כיוון.

2 — חוכמה. למספר 2 בנומרולוגיה · הכוח הראשון שיוצא מן השורש: תנופה, דחף, כיוון שעדיין אינו מובחן.

3 — בינה. למספר 3 בנומרולוגיה · ההתגבשות: הכוח מקבל צורה, גבול והבנה.

4 — חסד. למספר 4 בנומרולוגיה · ההתרחבות: יציבות, שפע, בנייה, מסגרת שמחזיקה.

5 — גבורה. למספר 5 בנומרולוגיה · הגבול: חיכוך, צמצום, דין, השבירה שמכניסה תנועה.

6 — תפארת. למספר 6 בנומרולוגיה · המרכז: איזון, הרמוניה, הלב שמאזן את מה שנשבר.

7 — נצח. למספר 7 בנומרולוגיה · התשוקה: רגש, דחף, ניצחון שעדיין לא הוכרע.

8 — הוד. למספר 8 בנומרולוגיה · השכל: הבחנה, סדר, מבנה, שיטה ומיומנות.

9 — יסוד. למספר 9 בנומרולוגיה · ההבשלה: האיסוף, היסוד שעליו הכול נשען לפני ההתגשמות.

10 — מלכות. למספר 10 בנומרולוגיה · המימוש: ההתגלמות, העולם, מה שכבר קיים בפועל.

והסדרה קובעת את העולם ואת היסוד: מטות — אש ועולם האצילות, הרצון; גביעים — מים ועולם הבריאה, הרגש; חרבות — אוויר ועולם היצירה, המחשבה; מטבעות — אדמה ועולם העשייה, החומר. לכן אפשר לחשוב על ארבעים הקלפים מאס עד עשר כעל עץ החיים שמופיע ארבע פעמים, פעם אחת בכל יסוד. זה רעיון מרכזי בקבלה ההרמטית של שחר הזהב, וזה מה שהופך את הארקנה הקטנה מאוסף של ארבעים סצנות למבנה אחד.

קריאה אופקית: כל ארבעת הקלפים בעלי אותו מספר הם שכנים

מהמיפוי נובע דבר יפה: שלוש מטות, שלושה גביעים, שלוש חרבות ושלושה מטבעות הם ארבעה ביטויים של בינה. כל החמישיות הן ארבעה ביטויים של גבורה. כל השישיות של תפארת. וכן הלאה.

קחו את כל החמישיות. חמישה מטות — מאבק ותחרות. חמישה גביעים — אובדן רגשי. חמש חרבות — עימות ותבוסה. חמישה מטבעות — מחסור חומרי. לכאורה ארבעה סיפורים שונים. אבל כולם נמצאים בגבורה, וגבורה מכניסה גבול, התנגדות, חיתוך ודין. כשגבורה עוברת דרך אש, החיכוך נחווה כתחרות והתנגשות של רצונות. דרך מים — ככאב ואובדן רגשי. דרך אוויר — כעימות מחשבתי או בין־אישי. דרך אדמה — כמחסור, קושי חומרי ומאבק על משאבים. פתאום ארבעת הקלפים מתחילים לדבר זה עם זה.

מגבורה לתפארת: למה השישיות מתייצבות

עכשיו עלו ספירה אחת. כל השישיות נמצאות בתפארת, ואחרי המשברים של החמישיות מופיעה בכולן נטייה להשבת איזון. Book T קורא לשישה מטות Victory, לשישה גביעים Pleasure, לשש חרבות Earned Success (בחפיסת Thoth: Science), ולשישה מטבעות Material Success. למרות ההבדלים, בכולם משהו התייצב. וזה לא מקרי: המעבר מ־5 ל־6 הוא מגבורה לתפארת, מהפרעה, התנגדות וצמצום אל מרכז והרמוניה.

לכן אפשר לקרוא זוגות של קלפים גם אופקית, בתוך סדרה: חמישה מטבעות ואז שישה מטבעות — מחסור, ואז זרימה מחודשת של משאבים. חמש חרבות ואז שש חרבות — קונפליקט, ואז התרחקות ממנו ומעבר למקום אחר. חמישה גביעים ואז שישה גביעים — אובדן, ואז חזרה למשהו רגשי מוכר, זיכרון ונתינה. חמישה מטות ואז שישה מטות — מאבק, ואז הכרה וניצחון. ארבע פעמים אותה תנועה, בארבעה עולמות.

שלוש פעמים בינה: למה כדאי להשוות שלוש חרבות לשלושה גביעים

בינה היא העיקרון שנותן צורה. בשלושה מטבעות, באדמה, סמית מציירת אנשים שבונים בפועל: רעיון שמקבל מבנה. בשלושה גביעים, במים, קשר רגשי מקבל צורה חברתית: שלוש דמויות שחוגגות יחד. בשלוש חרבות, באוויר, אותה התגבשות היא הכרה או הבנה שאי אפשר עוד להתחמק ממנה, ומכאן הכאב של הקלף, שעליו מתווספת גם ההתאמה האסטרולוגית של שבתאי במאזניים. בשלוש מטות, באש, הרצון שיצא לדרך מקבל אופק ותוכנית.

כלומר, משמעות הקלף אינה מגיעה ממקור יחיד. היא נוצרת משכבות: ספירה + עולם ויסוד + דקאן וכוכב + המסורת הדיבינטורית + התמונה של סמית. זה בדיוק מה שהופך את המערכת לעשירה כל כך, ומה שמאפשר לקלף לומר יותר ממילה אחת.

מטריצה של עשר על ארבע, ושכנים על העץ

אם כל סדרה היא עץ חיים שלם, קלפים קשורים זה לזה בשני כיוונים. אפשר לנוע אנכית בתוך סדרה — ארבע חרבות, חמש חרבות, שש חרבות, שבע חרבות — וזה התהליך של יסוד האוויר לאורך הספירות. ואפשר לנוע אופקית בתוך ספירה — חמישה מטות, חמישה גביעים, חמש חרבות, חמישה מטבעות — וזו גבורה בארבעת היסודות. עשר ספירות כפול ארבעה עולמות: ארבעים קלפי מספר, וכל אחד מהם יודע מי מעליו, מי מתחתיו ומי לצידו.

ועכשיו חזרו לארקנה הגדולה. אם קלף גדול הוא נתיב בין שתי ספירות, שני קצותיו הם שני מספרים, ולכל קלף גדול יש שמונה שכנים בארקנה הקטנה: ארבעת הקלפים של הספירה שממנה הוא יוצא, וארבעת הקלפים של הספירה שאליה הוא מגיע. הקיסרית, בין חוכמה לבינה, עומדת בין השניים לשלושות: בין הכוח הראשון לצורה הראשונה. הנאהבים, בין בינה לתפארת, בין השלושות לשישיות: מהצורה אל הבחירה שמאזנת. מוות, בין תפארת לנצח, בין השישיות לשביעיות: מהאיזון אל התשוקה שמערערת אותו. המגדל, בין השביעיות לשמיניות. והעולם, בין התשיעיות לעשיריות, בין ההבשלה למימוש. הארקנה הקטנה מתארת מצבים; הארקנה הגדולה מתארת את הכוחות שמעבירים בין המצבים. זו תפיסה אחרת לגמרי של החפיסה, וברגע שרואים אותה קשה להפסיק.

מה כאן קבלה יהודית ומה קבלה הרמטית

צריך להיזהר מלכתוב על כל זה כאילו זו "הקבלה". הקבלה היהודית נתנה את המושגים: עשר הספירות, 22 האותיות, עץ החיים, ארבעת העולמות. אבל היא לא לימדה ששלוש חרבות הוא בינה, או שהקיסרית היא הנתיב שבין חוכמה לבינה. זהו החיבור של הקבלה ההרמטית ושל שחר הזהב לטארוט, וההבחנה חשובה היסטורית.

ומכאן המשפט שהמאמר הזה בעצם בא לומר: שחר הזהב לא רק הצמיד סמלים קבליים לקלפים. הוא הניח את החפיסה על עץ החיים: עשרת המספרים בתוך הספירות, 22 קלפי הארקנה הגדולה על הנתיבים שביניהן, וארבע הסדרות כארבעה ביטויים שונים של אותו מבנה.

ארבע דרגות החצר

ארבע דרגות החצר נושאות את ארבעת היסודות בתוך כל סדרה, כנגד ארבע אותיות שם ההוויה: המלך הוא י — אש, המלכה ה — מים, האביר ו — אוויר, והנסיך ה סופית — אדמה. כך נוצר "יסוד בתוך יסוד": מלכת המטות היא מים של אש, אביר המטבעות הוא אוויר של אדמה. שש עשרה דמויות, שש עשרה צירופים.

שחר הזהב נתן גם לקלפי החצר מקום על הגלגל, אבל לא דקאן אחד אלא שלושה. כל מלך, מלכה ואביר שולטים על שלושים מעלות שמתחילות בדקאן האחרון של מזל אחד ונמשכות בשני הדקאנים הראשונים של המזל הבא — כלומר כל דמות חצר עומדת על התפר בין שני מזלות, ומחזיקה שלושה קלפי מספר תחתיה. הנסיכים, לעומתם, אינם על הגלגל כלל: הם שולטים על ארבעת רבעי השמיים סביב הקוטב, ו־Book T קורא להם "כסאות האסים". הנסיך הוא אדמה, ההתגשמות, ולכן הוא הדמות שדרכה כוח הסדרה נוגע בעולם. ואם האס הוא כתר, השורש, הנסיך הוא מה שנושא את השורש בפועל.

הפרטים האלה נדירים בשימוש בקריאה, אבל הם אומרים משהו חשוב על המערכת: שחר הזהב לא השאיר אף קלף בלי כתובת. 78 קלפים, 78 מקומות.

עכשיו אפשר לקרוא: חמש חרבות הוא גבורה באוויר — דין ושבירה בעולם המחשבה והדיבור. שבעה גביעים הוא נצח במים — תשוקה בעולם הרגש. שמונה מטבעות הוא הוד באדמה — סדר ומיומנות בעולם החומר. את שלוש התשובות האלה עוד לא נתן אף ציור, וכבר אפשר לנחש את המשמעות. השכבה הבאה, הדקאנים, היא מה שמדייק את הניחוש.

שלושה כללים במקום 36 קלפים

השכבה הבאה היא הדקאנים: כל מזל מחולק לשלושה מקטעים של עשר מעלות, ולכל מקטע כוכב לכת ששולט בו. 12 מזלות כפול 3 הם 36 דקאנים, ושחר הזהב הניח עליהם את 36 הקלפים מ־2 עד 10. הטבלה שיצאה מזה נראית שרירותית — עד שרואים שהיא נבנית משלושה כללים בלבד.

היסוד קובע את הסדרה. מזלות האש — טלה, אריה, קשת — הולכים למטות. מזלות האדמה — שור, בתולה, גדי — למטבעות. מזלות האוויר — תאומים, מאזניים, דלי — לחרבות. מזלות המים — סרטן, עקרב, דגים — לגביעים.

איכות המזל קובעת את קבוצת המספרים. המזלות הקרדינליים, שפותחים עונה — טלה, סרטן, מאזניים, גדי — מקבלים את 2, 3 ו־4. המזלות הקבועים, באמצע העונה — שור, אריה, עקרב, דלי — את 5, 6 ו־7. המזלות המשתנים, בסוף העונה — תאומים, בתולה, קשת, דגים — את 8, 9 ו־10.

הדקאן קובע את הכוכב, לפי הסדר הכשדי של כוכבי הלכת שחוזר על עצמו לאורך כל הגלגל: מאדים, שמש, נוגה, כוכב חמה, ירח, שבתאי, צדק, ושוב מאדים. הדקאן הראשון של טלה הוא מאדים, השני שמש, השלישי נוגה; הראשון של שור כוכב חמה, וכן הלאה סביב הגלגל.

דוגמה: תאומים הוא אוויר, לכן חרבות. תאומים הוא משתנה, לכן 8, 9 ו־10. שלושת הדקאנים שלו, לפי הסדר הכשדי, הם צדק, מאדים ושמש. ומכאן: שמונה חרבות הוא צדק בתאומים, תשע חרבות מאדים בתאומים, עשר חרבות שמש בתאומים. פתאום המבנה שרואים בחפיסה אינו מקרי בכלל, ואפשר לשחזר את כל 36 ההתאמות בלי לשנן אף אחת מהן.

שני פרטים על הסדר הזה. הראשון: 36 הוא חמש פעמים שבע ועוד אחד, ולכן הסדר הכשדי, שמתחיל במאדים ב־0° טלה, מסתיים גם הוא במאדים, ב־20° דגים. מאדים שולט בשני קצות הגלגל: בשני מטות, הדקאן הראשון, ובעשרה גביעים, האחרון. השנה האסטרולוגית נפתחת ונסגרת באש של מאדים. השני: הדקאנים עצמם עתיקים בהרבה מן המסדר. הם באו מן האסטרונומיה המצרית, שחילקה את השמיים ל־36 כוכבים שעולים בזה אחר זה, עברו לאסטרולוגיה ההלניסטית כ"פנים" של המזלות, ואגריפה תיאר את דמויותיהם בספרו על הפילוסופיה הנסתרת ב־1533. שחר הזהב לא המציא את הדקאנים; הוא הניח עליהם קלפים.

מפת 36 הדקאנים

הנה המערכת כולה, מזל אחר מזל, עם התואר שנתן Book T לכל קלף. הסדר של הכוכבים בכל שורה הוא הסדר הכשדי, ממשיך מהשורה הקודמת.

טלה (אש קרדינלית): שני מטות — מאדים — Dominion · שלושה מטות — שמש — Established Strength · ארבעה מטות — נוגה — Perfected Work.

שור (אדמה קבועה): חמישה מטבעות — כוכב חמה — Material Trouble · שישה מטבעות — ירח — Material Success · שבעה מטבעות — שבתאי — Success Unfulfilled.

תאומים (אוויר משתנה): שמונה חרבות — צדק — Shortened Force · תשע חרבות — מאדים — Despair and Cruelty · עשר חרבות — שמש — Ruin.

סרטן (מים קרדינליים): שני גביעים — נוגה — Love · שלושה גביעים — כוכב חמה — Abundance · ארבעה גביעים — ירח — Blended Pleasure.

אריה (אש קבועה): חמישה מטות — שבתאי — Strife · שישה מטות — צדק — Victory · שבעה מטות — מאדים — Valour.

בתולה (אדמה משתנה): שמונה מטבעות — שמש — Prudence · תשעה מטבעות — נוגה — Material Gain · עשרה מטבעות — כוכב חמה — Wealth.

מאזניים (אוויר קרדינלי): שתי חרבות — ירח — Peace Restored · שלוש חרבות — שבתאי — Sorrow · ארבע חרבות — צדק — Rest from Strife.

עקרב (מים קבועים): חמישה גביעים — מאדים — Loss in Pleasure · שישה גביעים — שמש — Pleasure · שבעה גביעים — נוגה — Illusionary Success.

קשת (אש משתנה): שמונה מטות — כוכב חמה — Swiftness · תשעה מטות — ירח — Great Strength · עשרה מטות — שבתאי — Oppression.

גדי (אדמה קרדינלית): שני מטבעות — צדק — Harmonious Change · שלושה מטבעות — מאדים — Material Works · ארבעה מטבעות — שמש — Earthly Power.

דלי (אוויר קבוע): חמש חרבות — נוגה — Defeat · שש חרבות — כוכב חמה — Earned Success · שבע חרבות — ירח — Unstable Effort.

דגים (מים משתנים): שמונה גביעים — שבתאי — Abandoned Success · תשעה גביעים — צדק — Material Happiness · עשרה גביעים — מאדים — Perfected Success.

כל שורה היא סיפור בשלושה פרקים, וכל עמודה — הדקאן הראשון, השני והשלישי של כל מזל — היא אותו שלב בשנים עשר סיפורים.

בעמוד של כל קלף מספר באתר מופיעה רצועת הדקאן שלו: הספירה, היסוד, איכות המזל, ושלושת הקלפים של אותו מזל זה לצד זה. מה שכתוב כאן הוא ההסבר למה שהרצועה מראה.

מה המערכת מסבירה — שבע דוגמאות

Book T נותן לכל קלף מספר תואר: "אדון" של איכות מסוימת. כשמניחים את התואר, את הספירה ואת הדקאן ליד הציור של סמית, המשמעות המסורתית מפסיקה להיות שרירותית. שבע דוגמאות, מהפשוטה ועד לרצפים שלמים.

שני גביעים — למה זו הדדיות ולא רק אהבה

Book T קורא לשני גביעים פשוט Love: נוגה בסרטן, הדקאן הראשון של סרטן, חוכמה במים. כוכב האהבה במזל של הבית והרגש, בספירה של הכוח הראשון שיוצא החוצה.

סמית מציירת שני אנשים, וכל אחד מהם מחזיק גביע. זה פרט קטן שקל לפספס: לא אחד נותן והאחר מקבל. לשניהם יש מה להביא. לכן שני גביעים אינו רק אהבה; הוא הדדיות — שני עולמות רגשיים שנפגשים באמצע.

חמש חרבות — למה ניצחון יכול להרגיש כמו תבוסה

התואר של חמש חרבות ב־Book T הוא The Lord of Defeat, אדון התבוסה. המבנה: גבורה באוויר, נוגה בדלי, הדקאן הראשון של דלי. והתיאור קשה: מאבק שהסתיים לרעת האדם, כישלון, חרדה, אובדן, זדון, רכילות והפרדה בין אנשים.

ואז מגיעה סמית, ובציור שלה מישהו דווקא נראה כאילו ניצח: הוא אוסף את החרבות, ושתי דמויות מתרחקות ממנו. הפרדוקס הזה הוא הקלף. שחר הזהב אומר תבוסה; סמית מציירת לכאורה מנצח. הקריאה שנולדת מן המפגש היא מדויקת יותר משתיהן: ניצחת בעימות, אבל איבדת משהו בעצם הדרך שבה ניצחת. נוגה מבקשת חיבור; דלי הוא המרחב החברתי; גבורה של חרבות הופכת את הקשר לעימות. לכן השאלה של הקלף אינה מי ניצח, אלא מה נשאר מהיחסים אחרי הניצחון.

שבעה גביעים — למה שפע יכול להיות ריק

שבעה גביעים הוא The Lord of Illusionary Success, אדון ההצלחה האשלייתית: נצח במים, נוגה בעקרב, הדקאן השלישי של עקרב. תשוקה בעולם הרגש, במזל הקבוע והעמוק ביותר של המים.

ב־Book T יש פרט שראוי לעצור עליו: בתיאור המקורי של הקלף מופיעים שבעה גביעים ופרחי לוטוס מעליהם, אבל המים אינם נשפכים אל הגביעים, והגביעים ריקים. יש צורה של שפע, ואין בתוכה מים. התיאור מדבר על הצלחה שנראית מושגת ואינה מתממשת או אינה נמשכת, על הבטחות שאינן מתקיימות, על אשליה ברגע שבו נדמה שהניצחון כבר בידיים.

סמית תרגמה את זה לתמונה בלתי נשכחת: אדם עומד מול שבעה גביעים שמופיעים בענן, ובתוכם אוצר, דמות, נחש, טירה, זר. הכול קיים כתמונה; שום דבר אינו בידיו. הקלף אינו אומר "יש לך הרבה אפשרויות". הוא אומר משהו עדין יותר: אפשרות אינה מימוש, דמיון אינו הישג, ותשוקה לדבר אינה אומרת שהוא כבר קיים.

שמונה, תשעה ועשרה מטבעות — מיומנות, פרי, מורשת

שלושת הקלפים שייכים לבתולה, אדמה משתנה, ולכן למטבעות ולמספרים 8, 9 ו־10. הדקאנים: שמש, נוגה, כוכב חמה.

שמונה מטבעות הוא The Lord of Prudence, אדון התבונה המעשית: הוד באדמה, שמש בבתולה. הוד היא הספירה של השכל, הסדר, ההבחנה והשיטה; בתולה היא עבודה, דיוק ושיפור; השמש מכניסה לזה מרכז וזהות. וסמית מציירת בדיוק את זה — לא מלך ולא קוסם ולא אדם שמצא אוצר, אלא בעל מלאכה שיושב ועובד, מטבע אחרי מטבע, ומאחוריו מטבעות גמורים. לא רק עבודה: למידה באמצעות חזרה. עשה, בדוק, שפר, עשה שוב. "התמדה" לבדה אינה מספיקה לתיאור הקלף; יש בו מיומנות שנבנית מתשומת לב לפרטים.

תשעה מטבעות הוא Material Gain, רווח חומרי: יסוד באדמה, נוגה בבתולה. 8 היה העבודה; 9 הוא כבר הפרי. אישה בכרם, מוקפת מטבעות, בז על ידה — ולבדה. הפרט הזה חשוב: זה עדיין אינו הבית והדורות. תשעה מטבעות הוא היכולת ליהנות ממה שבנית בעצמך.

עשרה מטבעות הוא Wealth, עושר: מלכות באדמה, כוכב חמה בבתולה. במלכות התהליך מתגשם, ובתמונה כבר אין אדם שנהנה מכספו: יש זקן, זוג, ילד, כלבים, שער ועיר, ועשרת המטבעות משולבים בתוך הסצנה. זה כבר לא "יש לי כסף". זה בית, משפחה, רכוש, שושלת והמשכיות. כך אפשר להסביר מה מלכות עושה למספר 10: הכוח כבר הפך לעולם.

הרצף: 8 — אני רוכש מיומנות. 9 — המיומנות מניבה עצמאות. 10 — מה שנבנה כבר גדול ממני.

חמישה, שישה ושבעה גביעים — סיפור שלם בתוך עקרב

שלושת קלפי עקרב, מים קבועים: חמישה גביעים — מאדים בעקרב — Loss in Pleasure; שישה גביעים — שמש בעקרב — Pleasure; שבעה גביעים — נוגה בעקרב — Illusionary Success.

בציור של סמית שלושת הקלפים נקראים כרצף. בחמישה גביעים אדם מסתכל על שלושה גביעים שנשפכו, ומאחוריו עדיין עומדים שניים: אובדן, אבל לא אובדן מוחלט. בשישה גביעים העולם הרגשי מתרכך לזיכרון, נתינה, ילדים ופרחים. ובשבעה גביעים הרגש עובר מן הזיכרון אל הדמיון, ואין עוד קרקע ברורה — הגביעים בענן. מה איבדתי; מה אני זוכר; מה אני מדמיין.

זו קריאה שלנו ברצף של Rider–Waite–Smith, לא הנוסח שבו Book T מנסח את הקלפים. אבל היא יושבת על המבנה האסטרולוגי שמאחוריהם: מאדים שחותך, שמש שמחממת, נוגה שמייפה.

שמונה, תשעה ועשרה מטות — אש משתנה בשלושה שלבים

שלושת קלפי קשת, אש משתנה: שמונה מטות — כוכב חמה בקשת — Swiftness; תשעה מטות — ירח בקשת — Great Strength; עשרה מטות — שבתאי בקשת — Oppression.

בשמונה מטות אין אפילו בני אדם: שמונה מטות עפים באוויר, תנועה טהורה. כוכב חמה באש משתנה הוא מהירות, מסר, התקדמות. בתשעה מטות האדם כבר עבר משהו — ראשו חבוש, הוא נשען על המטה, מאחוריו שמונה נוספים — והוא עדיין עומד. זו לא עוצמה של מי שלא נפגע; זו עוצמה של מי שנפגע ונשאר בעמדה שלו. ובעשרה מטות נכנס שבתאי: האדם סוחב את כל עשרת המטות, והאש שנתנה לו כוח לפעול הפכה למשא.

זה בדיוק למה המספרים חשובים. 8, הוד, מתחיל להוציא את האנרגיה החוצה; 9, יסוד, מרכז ומחזיק אותה; 10, מלכות, מביא אותה למימוש — ובמטות המימוש המלא יכול להיות יותר ממה שאדם אחד מסוגל לשאת. אותה אנרגיה שמניעה אותנו יכולה, כשהיא מצטברת בלי גבול, להפוך לעומס.

שתיים, שלוש וארבע חרבות — למה חרבות אינן "רע"

שלושת קלפי מאזניים, אוויר קרדינלי: שתי חרבות — ירח במאזניים — Peace Restored; שלוש חרבות — שבתאי במאזניים — Sorrow; ארבע חרבות — צדק במאזניים — Rest from Strife.

בשתי חרבות אישה יושבת עם שתי חרבות מוצלבות ועיניים מכוסות: שלום, אבל שלום שמתקיים באמצעות עצירה. בשלוש חרבות שבתאי נכנס למאזניים, והאיזון נשבר בהפרדה, בגבול או באמת כואבת — הלב נחתך. ובארבע חרבות, צדק במאזניים: האדם שוכב, החרבות עדיין שם, אבל אין קרב. Book T קורא לזה מנוחה מן המאבק. הבעיה לא בהכרח נפתרה; הקרב הופסק. לכן ארבע חרבות אינו סתם "לך לנוח". הוא הרגע שבו התודעה מפסיקה להילחם מספיק זמן כדי להתארגן מחדש.

מסע השוטה, קרוא לאחור

במבוא לארקנה הגדולה תיארנו את מסע השוטה: 22 הקלפים כסיפור אחד, מן השוטה ועד העולם. על העץ המסע הזה הוא ירידה — מהנתיב הראשון, א, שיוצא מכתר, ועד הנתיב האחרון, ת, שנכנס למלכות. שחר הזהב מספר את הנתיבים מ־11 עד 32, אחרי עשר הספירות, וכך השוטה הוא הנתיב ה־11 והעולם ה־32.

אבל התלמיד במסדר הלך בכיוון ההפוך. ההתקדמות בדרגות המסדר הייתה עלייה בעץ, ממלכות למעלה, ובכל דרגה הוא "עבר" בנתיבים שיוצאים מן הספירה שהגיע אליה. הנתיב הראשון שעוברים הוא ת, העולם: הצעד הראשון של הדרך חזרה הוא הקלף שאנחנו קוראים כסיום. אחריו ש ו־ק, יום הדין והירח, שני הנתיבים האחרים שיוצאים ממלכות: הקריאה שמעירה, והדרך הלא־ברורה באור הירח. ואז ר, השמש, מהוד ליסוד. וכן הלאה, נתיב אחר נתיב, עד לנתיב האחרון לפני כתר — ג, הכוהנת הגדולה, שחוצה את התהום.

זו קריאה שניה של אותם 22 קלפים, ובה העולם אינו סוף אלא התחלה, והשוטה אינו נאיביות אלא הצעד האחרון שכבר אינו צריך לדעת לאן. שתי הקריאות נכונות, כי הנתיב הוא אותו נתיב, ורק כיוון ההליכה משתנה. בקריאה שלכם, כשקלף גדול מופיע, שאלו לא רק "איזה שלב זה במסע", אלא "לאיזה כיוון אני הולך עליו".

עוד שכבה: 72 השמות

המערכת אינה נעצרת בדקאנים. כל דקאן של עשר מעלות מתחלק לשני חלקים של חמש מעלות, ו־Book T משייך לכל אחד מהם שם מתוך 72 השמות — 72 צירופי שלוש האותיות שנגזרים משלושה פסוקים בספר שמות, ושהקבלה קוראת אותם כשמות מלאכים. כך לכל קלף מספר יש גם שני מלאכים.

זו השכבה שהופכת את המערכת לשלמה: עץ החיים, הספירות, ארבעת העולמות, היסודות, המזלות, הדקאנים, כוכבי הלכת, 72 השמות, והקלפים. לרוב הקוראים היא שכבה ללימוד ולא לקריאה, ולכן היא מוזכרת כאן ולא מפורטת.

איך משתמשים בזה בקריאה

המערכת היא שכבה, לא תחליף. הקלף עדיין נקרא קודם כתמונה, כשאלה וכמיקום בפריסה; הספירה, היסוד והדקאן מצטרפים אחר כך ומסבירים למה התמונה אומרת מה שהיא אומרת. מי שמגיע לקריאה עם הטבלה במקום עם הקלף מקבל שיעור באסטרולוגיה ולא קריאה.

שני כללים מעשיים. הראשון: לדעת באיזו שיטה עובדים, ולא לערבב טבלאות ממסורות שונות. עמודי הקלפים באתר משתמשים בשיטת שחר הזהב, וזו הטבלה שבמאמר הזה. השני: להבחין בין מה שהמערכת קובעת ובין מה שהציור מוסיף. "אדון התבוסה" הוא Book T; המנצח שאוסף חרבות הוא סמית; ומה שנולד ביניהם הוא הקריאה שלנו.

וכלל שלישי, שהוא בעצם הזמנה: הרצפים. שלושה קלפים של אותו מזל הם סיפור בשלושה פרקים, וכשאחד מהם מופיע בפריסה כדאי לזכור מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. הרצועה בעמוד של כל קלף מספר מראה את שני האחים שלו בדיוק בשביל זה.

שאלות ותשובות על עץ החיים והטארוט

האם הטארוט הוא חלק מהקבלה היהודית?

לא. הטארוט נוצר באיטליה של המאה ה־15 כמשחק קלפים. החיבור לעץ החיים ול־22 האותיות נעשה במאה ה־19 על ידי אוקולטיסטים מערביים, ובעיקר שחר הזהב, בתוך מה שנקרא קבלה הרמטית: קריאה מערבית של מקורות יהודיים יחד עם אסטרולוגיה, אלכימיה ומאגיה טקסית. המערכת עקבית ועשירה, אבל היא פרשנות מאוחרת ולא מקור.

איזו אות מתאימה לאיזה קלף בארקנה הגדולה?

לפי שחר הזהב, האותיות מונחות על הקלפים לפי סדר האלף־בית החל מהשוטה: השוטה א, הקוסם ב, הכוהנת הגדולה ג, וכן הלאה עד העולם ת, כשכוח הוא הקלף השמיני ומקבל ט. קראולי החליף את האותיות של הקיסר והכוכב, ולוי הניח את השוטה על ש. באתר ובמאמר הזה משתמשים בטבלה של שחר הזהב.

איך יודעים איזה כוכב ומזל שייכים לקלף מספר בארקנה הקטנה?

בשלושה כללים: היסוד של המזל קובע את הסדרה, איכות המזל — קרדינלי, קבוע או משתנה — קובעת אם הקלף הוא 2–4, 5–7 או 8–10, והדקאן קובע את הכוכב לפי הסדר הכשדי החוזר: מאדים, שמש, נוגה, כוכב חמה, ירח, שבתאי, צדק. כך אפשר לשחזר את כל 36 הקלפים בלי לשנן.

מה ההבדל בין קלף שיושב על ספירה לקלף שיושב על נתיב?

קלפי המספר של הארקנה הקטנה יושבים על עשר הספירות: אס הוא כתר, 5 הוא גבורה, 10 הוא מלכות, וכל סדרה היא העץ כולו ביסוד אחר. קלפי הארקנה הגדולה יושבים על 22 הנתיבים שמחברים בין הספירות: הקיסרית בין חוכמה לבינה, המגדל בין נצח להוד. הקטנה מתארת מצבים; הגדולה מתארת את הכוחות שמעבירים ממצב למצב.

מה ההבדל בין Book T לקלפים של Rider–Waite–Smith?

Book T הוא המסמך הפנימי של שחר הזהב שקובע לכל קלף תואר, ספירה, יסוד ודקאן. הקלפים של סמית, שצוירו ב־1909, הם פרשנות חזותית של המערכת הזאת. לרוב הציור ממחיש את ההתאמה; לפעמים, כמו בחמש חרבות, הוא מוסיף לה מתח משלו, ואז הקריאה נולדת מן הפער בין השניים.

מקורות ולקריאה נוספת

המקורות הראשוניים

ספר יצירה, פרקים ב–ה. המקור לשלוש האימות, שבע הכפולות ושתים עשרה הפשוטות. המהדורה הנוחה ביותר ללומד היא התרגום והפירוש של אריה קפלן, Sefer Yetzirah: The Book of Creation (1990), שמביא גם את הנוסחים השונים של שיוך האותיות.

S. L. MacGregor Mathers, Book T — The Tarot. המסמך הפנימי של שחר הזהב, שנות ה־90 של המאה ה־19: התארים, הספירות, הדקאנים והתיאורים שציטטנו. זמין חופשי ברשת, ומודפס במלואו בתוך ספרו של רג׳רדי.

Israel Regardie, The Golden Dawn (Llewellyn, מהדורה שישית). כל חומר המסדר במקום אחד, כולל Book T, טבלאות ההתאמות ותיאורי הדרגות שעליהם מבוסס הפרק על העלייה בעץ.

Darcy Küntz, The Complete Golden Dawn Cipher Manuscript (1996). כתבי הצופן של 1887 בפענוח מלא, ובהם הרשימה שהזיזה את השוטה ל־א.

A. E. Waite, The Pictorial Key to the Tarot (1910). הספר שליווה את החפיסה, עם תיאורי הקלפים של ווייט ועם ההשתמטות המפורסמת מן ההתאמות. זמין חופשי ברשת.

Aleister Crowley, The Book of Thoth (1944). המערכת כולה גלויה, כולל ההחלפה בין הקיסר לכוכב, וההסבר המפורט ביותר לספירות בארבעת העולמות שנכתב על ידי חבר המסדר.

Éliphas Lévi, Dogme et Rituel de la Haute Magie (1856; באנגלית Transcendental Magic, בתרגום ווייט). ההתאמה הראשונה בין 22 הקלפים ל־22 האותיות.

Heinrich Cornelius Agrippa, De Occulta Philosophia (1533), ספר שני, פרק ל״ז. דמויות 36 הדקאנים כפי שהגיעו לרנסנס.

על עץ החיים והטארוט

Robert Wang, The Qabalistic Tarot (1983). הספר המקיף ביותר על הקלפים כנתיבים וכספירות, קלף אחר קלף, בהשוואה בין ארבע חפיסות: מרסיי, ווייט, קראולי ושחר הזהב.

Dion Fortune, The Mystical Qabalah (1935). עשר הספירות, אחת אחת, בשפה שאינה דורשת רקע. הבסיס לכל מה שכתבנו על גבורה, תפארת והוד.

Gareth Knight, A Practical Guide to Qabalistic Symbolism (1965). כרך ראשון על הספירות, כרך שני על 22 הנתיבים וקלפי הארקנה הגדולה שיושבים עליהם.

Paul Foster Case, The Tarot: A Key to the Wisdom of the Ages (1947). האותיות והקלפים לפי מסורת שחר הזהב, עם דגש על משמעות כל אות.

Lon Milo DuQuette, Understanding Aleister Crowley's Thoth Tarot (2003). ההסבר הבהיר ביותר שנכתב לשיטה של שחר הזהב, גם למי שאינו עובד עם חפיסת Thoth: הספירות, הדקאנים, קלפי החצר ו־72 השמות.

Chic Cicero & Sandra Tabatha Cicero, The New Golden Dawn Ritual Tarot (1991). המערכת כפי שהמסדר מלמד אותה היום, כולל התאמות החצר לגלגל.

על הדקאנים

Austin Coppock, 36 Faces: The History, Astrology and Magic of the Decans (2014). ההיסטוריה של הדקאנים ממצרים ועד ימינו, ופירוש לכל אחד מ־36 הפנים.

T. Susan Chang, 36 Secrets: A Decanic Journey through the Minor Arcana (2021). כל דקאן דרך קלף המספר שלו, בדיוק בדרך שבה עשינו כאן עם עקרב, בתולה, קשת ומאזניים.

על החפיסה של סמית והיסטוריה של הטארוט

Marcus Katz & Tali Goodwin, Secrets of the Waite-Smith Tarot (2015). מה סמית ציירה, מאיפה לקחה את הדימויים, ואיפה היא סטתה מהוראותיו של ווייט.

Ronald Decker & Michael Dummett, A History of the Occult Tarot (2002), ולפניו Decker, Depaulis & Dummett, A Wicked Pack of Cards (1996). ההיסטוריה המדויקת, מקור דה ז׳בלן ועד שחר הזהב, מאת החוקרים הביקורתיים ביותר של התחום.

Mary K. Greer & Tom Little, Understanding the Tarot Court (2004). קלפי החצר, כולל התאמות שחר הזהב לשלושים המעלות של כל דמות.

באתר

מבוא לקלפי הטארוט על שחר הזהב וההיסטוריה; איך קוראים קלף טארוט לעומק על מקומה של השכבה הזאת בין שאר השכבות; סמלים ומיתולוגיה בטארוט; נומרולוגיה בקלפי הטארוט על המספרים בשתי הארקנות; ועמוד כל קלף, שבו האות, הדקאן ושלושת קלפי המזל מופיעים לצד הפירוש.